מבוא
אנחנו מייצרים מחממי גזיבו אינפרא-אדום עם מטרה אחת ברורה: לחמם את האנשים שיושבים בפארקים שלך, את האנשים שמחכים בתחנת האוטובוס, ואת המבקרים שנכנסים לבניינים הציבוריים שלך.
לא את האוויר הריק סביבם.
למי שמנהל את המרחבים הציבוריים, זה אומר שאתה מקבל חום במקום שבו הוא נחוץ, בזמן שבו הוא נחוץ — ואתה רואה ירידה ממשית בחשבון החימום השנתי בהשוואה למערכות המרכזיות הישנות והכבדות.
איך זה בעצם עובד
הנה הקסם: חום אינפרא-אדום נע כמו אור. הוא נוסע בקו ישר ומחמם ישירות את האובייקטים והאנשים.
אין יותר בזבוז אנרגיה בדחיפת אוויר חם דרך קילומטרים של תעלות.
היחידות הסטנדרטיות שלנו פועלות על קו של 220V–240V ומספקות עד 2500 וואט של כוח. זה הכוח שאתה צריך למקומות חצי-חיצוניים כמו גזיבואים ומעברים מקורים. צינור הקוורץ מותאם להספק, בדרך כלל בין 300 מ"מ ל-600 מ"מ, כך שקרן החום פוגעת במטרה בדיוק — בלי לבזבז אנרגיה על החלל שמעבר.
הבנייה, מקרוב
אנחנו משתמשים בצינור קוורץ מלא בהלוגן כי הוא שומר על טמפרטורה יציבה, גם כשאתה מפעיל ומכבה את החום לעיתים תכופות. הוא עמיד. הוא לא נשבר תחת עומס של הפעלה מהירה.
ציפוי המראה נמצא שם מסיבה אחת: לדחוף כל חלק של חום שימושי קדימה. יותר חום איפה שצריך, ופחות בזבוז בחימום המכשיר עצמו.
והמחבר? זה פשוט R7s — דו-קצותי, ליניארי, ונבנה להחזיק יציב אפילו עם קצת רטט. ההתקנה קלה. מיושר את המחברים, מאבטח את המתלה במקום, ומחבר למעגל מוגן. מוכן.
איפה זה זורח — ולמה זה עובד
המחממים האלה מושלמים למקומות שבהם אנשים באים והולכים — כניסות, מקלטים, מקומות אירועים.
החום מגיע מיידית. אז אתה מפעיל את המערכת רק כשמישהו באמת נמצא שם. זה אומר הרבה פחות זמן הפעלה והרבה פחות צריכת אנרגיה מאשר לשמור על חלל ענק מחומם כל הזמן.
יש תופעה שצריך לקחת בחשבון: החום כיווני. צריך לתכנן את מיקום ההתקנה כך שאף אחד לא יישאר עומד בצל או במקום קר.
אבל כשמתכננים את ההתקנה נכון? אתה נותן לאנשים נוחות בדיוק איפה שהם צריכים אותה. אתה שומר על תחזוקה פשוטה, על טביעת רגל קטנה, ועל תקציב מבוקר — וכל זה בלי לפרק את המקום בשביל שזה יקרה.